בין בייג'ינג לוושינגטון: על חופש ביטוי, פרטיות וביטחון לאומי – בעקבות פסק הדין בעניין TikTok v. Garland
מיכל לביא*
בעוד מיליוני אמריקנים גוללים את מסכי הטלפונים שלהם בחיפוש אחר הסרטון הוויראלי הבא, מתנהל מאחורי הקלעים מאבק דרמטי על עתיד הפרטיות, חופש הביטוי והביטחון הלאומי. חקיקה אמריקנית חדשה, המכונה "חוק הטיקטוק" (שיכונה להלן גם: החוק או החקיקה), הכירה בסמכותו של נשיא ארצות הברית להגביל את פעילותן של חברות טכנולוגיה בין־לאומיות בשם הביטחון הלאומי. פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין TikTok v. Garland,[1] שבחן את חוקיותה של החקיקה האמורה, הותיר אותה על כנה וקבע כי היא אינה מפרה את הגנת התיקון הראשון לחוקה האמריקנית מפני צמצום חופש הביטוי על ידי הממשל. החקיקה ופסק הדין יצרו נקודת מפנה היסטורית בהתמודדות המשפטית עם האתגרים שמציבה המציאות הדיגיטלית החדשה.
רשימה זו מבקשת לטעון כי החקיקה ופסק הדין יוצרים תקדים מרחיק־לכת של צנזורה דיגיטלית בשם הביטחון הלאומי. הם יוצרים מצב של "ספלינטרנט", שבו מיושמים כללים שונים בתכלית באשר לתוכן ונגישות תכנים במדינות שונות והאינטרנט מפוצל לחוקים נפרדים. במקום אינטרנט עולמי אחד – נוצרים חלקים נפרדים, ובמקרה זה נוצר מצב שבו טיקטוק מוסרת מארצות הברית אך נותרת זמינה במדינות אחרות. תוצאה זו תפגע קשות באינטרנט החופשי והפתוח, ותחליש את חופש הביטוי ברחבי העולם. החקיקה ופסק הדין אף יובילו לפגיעה בחופש הביטוי ולפגיעה בשיתוף ידע, בהזדמנויות כלכליות, ביצירה ובחדשנות. הרשימה אף מבקרת את השימוש בביטחון הלאומי לשמירה על אינטרס חדש של פרטיות קולקטיבית תוך שימוש בהגדרות רחבות, שאף הן יובילו לצנזורה. הרשימה תציע איזון שונה בין האינטרסים המתנגשים; במקום גישת "הכל או כלום", הרשימה מציגה מתווה המבוסס על דרישת ראיות ספציפיות, שקיפות ומנגנוני פיקוח מתקדמים שיאזנו נכונה בין צורכי הביטחון לזכויות היסוד ויובילו להעצמת משתמשים. לבסוף, הרשימה מציעה כי ההכרעה אינה נעצרת בגבולות פלטפורמות מדיה חברתית. היא עשויה לפתוח מדרון חלקלק שבו מודל של ״מכירה או איסור״ מחלחל גם לתחומים סמוכים, ובכללם אסדרה על מערכות בינה מלאכותית זרות, תוך עיצוב מחדש של זרימות ידע, תשתיות ושוקי חדשנות בשם אינטרסים של ביטחון לאומי.
מבנה הרשימה הוא כדלקמן: פרק א יציג את הרקע הנורמטיבי והפוליטי העומד בבסיס המאבק המשפטי על פעילותה של טיקטוק בארצות הברית; פרק ב ינתח את פסק הדין בעניין טיקטוק, ויעמוד על הקשיים המהותיים שמעוררת הפסיקה וידון בפגיעתה בזכויות חוקתיות; פרק ג יציע מתווה לאיזון ראוי יותר בין חופש הביטוי, הפרטיות והביטחון הלאומי; והפרק האחרון יסכם.
רקע. פרק א: פסק הדין. פרק ב: השלכות וביקורת; 1. ספלינטרנט והשלכותיו – בדרך ל"חומת אש גלובלית"?; 2. חופש הביטוי: כשבית המשפט מחליט למי יש זכות לדבר ולמי לא; 3. עמימות, כוח ושליטה: כשהגבול בין פרטיות אישית לביטחון נמחק; 4. איסור טיקטוק והמדרון החלקלק; Manus, Meta והשלכות פסק דין בעניין טיקטוק על המרחב העסקי. פרק ג: לקראת גישה מאוזנת יותר – עקרונות לשינוי הדרך. סיכום.
רקע
באוגוסט 2020 חתם ממשל טראמפ על צו נשיאותי שבו הכריז כי טיקטוק מהווה איום על הביטחון הלאומי עקב חשש שמידע שנאסף ממשתמשים אמריקניים יועבר לממשלת סין.[2] הצו אסר על כל אדם או חברה בארצות הברית לבצע עסקאות עם טיקטוק או עם החברה שייסדה אותה, בייטדאנס (ByteDance), החל מ־45 יום לאחר חתימתו. מטרתו המוצהרת של הצו הנשיאותי היא הגנה על הביטחון הלאומי. אולם, ניתוח המהלך בראייה רחבה מעלה כי הצגת האירוע כסוגיה ביטחונית טהורה אינה ממצה את התמונה המורכבת. בשיח הציבורי ובספרות זוהה המהלך כחלק בלתי נפרד מהסלמת התחרות הטכנולוגית והאסטרטגית בין וושינגטון לבייג'ינג; הכוללת את מלחמת המכסים בין ארצות הברית לסין שהתעצמה החל משנת 2018, [3]את תשתית החישוב עצמה, וביתר־שאת את החלתן של בקרות הייצוא על שבבי חישוב מתקדמים ועל ציוד לייצור שבבים. זו הורחבה במסגרתCHIPS Act ,[4] שנועדו להגביל הרחבת ייצור שבבים במדינות שהוגדרו כ־ Foreign Countries of Concern.
בהקשר זה, הצעדים נגד פלטפורמות סיניות אינם רק מענה נקודתי לסיכוני ריגול, אלא רכיב במערך רחב של תחרות תשתיתית על שרשראות אספקה ונתונים.[5] יתרה מכך, לאחר כניסת הצו הנשיאותי לתוקף ירדה אפליקציית טיקטוק מחנויות האפליקציות לזמן קצר בלבד, אולם חזרה במהרה. הדינמיקה המעשית של אכיפת ההסדר, לרבות דחיות חוזרות של מועדי החסימה וקישור פומבי של הסוגיה למשא ומתן כלכלי בין המדינות, מחזקת את ההבנה שמדובר במהלך המצוי על התפר שבין אסדרה ביטחונית ובין מדיניות כלכלית.[6] נוסף על כך, יש הטוענים כי חסימת טיקטוק היא חלק ממגמה של Techno-Nationalism, שבה התחרות המסחרית והטכנולוגית בין סין וארצות הברית גורמת להן להגביל זו את זו באופן שעלול לפגוע בחופש הביטוי הגלובלי. לפי קו ביקורתי זה, שיח הביטחון הלאומי עשוי לעיתים לשמש גם מעטפת להצדקת צעדים רחבים נגד טכנולוגיות סיניות, תוך ייחוס ״אינטרסים סמויים״ ללא פירוט מספק, ולעיתים אף בניגוד להוכחות ראייתיות קיימות.[7]
לאחר החתימה על הצו, טיקטוק ובייטדאנס עתרו לבית המשפט בטענה שהצו הנשיאותי חורג מסמכותו החוקית של הנשיא לפי חוק הכוחות הכלכליים במקרי חירום בין־לאומיים (International Emergency Economic Powers Act (IEEPA)).[8] בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה העניק צו מניעה זמני מאחר שמצא כי הצו הנשיאותי, כפי שנוסח, חרג מסמכויות הנשיא לפי ה־IEEPA מכיוון שהחוק מגן במפורש על "שיתוף מידע אישי" ו"חופש הביטוי" מאסדרות חירום כלכליות.[9] בסופו של דבר, ממשל טראמפ סיים את כהונתו הראשונה בלי שהצו נכנס לתוקף. בפברואר 2021 השהה בית המשפט לערעורים את התיק כדי לאפשר לממשל הנשיא הנכנס ביידן לבחון את הנושא, ולאפשר לצדדים לנהל משא ומתן על סעד – שאינו מכירה של הפלטפורמה – אשר יטפל בחששות הממשלה כי איסוף המידע על ידי הפלטפורמה פוגע בביטחון הלאומי.[10] במהלך 2021 ו־2022 ניהלה בייטדאנס משא ומתן עם גורמים רשמיים ברשות המבצעת לפיתוח הסכם ביטחון לאומי שיפתור את החששות האלה. בסופו של דבר קבעו גורמים רשמיים ברשות המבצעת כי ההסכם שהציעה בייטדאנס לא הפחית כראוי את הסיכונים הנשקפים לאינטרסים של הביטחון הלאומי של ארצות הברית.
על רקע האמור, בחודש אפריל 2024 חוקק הקונגרס האמריקני את "החוק להגנת אמריקנים מיישומים הנשלטים על ידי יריב זר" (המוכר כ"חוק הטיקטוק"),[11] במסגרת שיתוף פעולה דו־מפלגתי שאיחד את הקונגרס.[12] החוק נחקק על רקע חששות גוברים מפני איום הביטחון הלאומי הנובע משימוש ביישומים בבעלות חברות זרות, ובפרט טיקטוק שבבעלות חברת בייטדאנס הסינית, ווי־צ'ט (WeChat) שבבעלות Tencent ואחרים. העילה לחקיקה הייתה דאגת הקונגרס כי היישומים האלה עשויים לאסוף מידע אישי על אזרחים אמריקניים ולנצל אותו למטרות שונות, כולל השפעה על תודעה, הפצת תעמולה ממוקדת ואפילו ריגול אחר אזרחים אמריקניים תוך פגיעה בביטחון הלאומי ופרטיות נתונים. הדאגות האלה התעצמו בשל החוק הסיני לביון לאומי (Chinese National Intelligence Law), המחייב ארגונים ואזרחים בסין לשתף פעולה עם מאמצי המודיעין הלאומי של המדינה.[13]
חוק הטיקטוק האמריקני מעניק לנשיא ארצות הברית סמכויות נרחבות להגביל או לאסור את פעילותן של אפליקציות הנשלטות על ידי יריב זר.[14] החוק מסווג אפליקציה בשליטת יריב זר אם היא מופעלת במישרין או בעקיפין על ידי מדינת אויב. החוק קובע מסגרת סיווג כללית לכל אפליקציה שהיא: (1) מופעלת על ידי "חברה מכוסה",[15] "הנשלטת על ידי יריב זר", ו־(2) "נקבעה על ידי הנשיא כמציגה איום משמעותי לביטחון הלאומי של ארצות הברית".[16]
החוק מגדיר יישום כ"נשלט על ידי יריב זר" אם מתקיימים בו הקריטריונים הבאים: הוא נשלט, באופן מלא או חלקי, על ידי חברות ממדינות יריבות (כגון סין, איראן, קוריאה הצפונית או רוסיה); הוא מאפשר שיתוף מידע אישי של למעלה ממיליון משתמשים בארצות הברית; ולפחות 20% ממניות החברה מוחזקות בידי גופים זרים המוגדרים כאיום על הביטחון הלאומי.[17] במקרה שהחברה "נשלטת על ידי יריב זר", כאמור, עליה להוכיח שאינה עוד תחת שליטה כזו. אם אינה מצליחה בכך, פעילותה בארצות הברית תיאסר. בכך למעשה מעניק החוק סמכות נשיאותית לשלוט על זרימות נתונים אישיים חוצי גבולות ומתייחס לבחירות אישיות בנוגע לפרטיות כנושא קולקטיבי של ביטחון לאומי.[18] סמכות זו הוצדקה בטענה שגישה של מדינה זרה למידע אישי אמריקני מציבה חשש לביטחון הלאומי.
כדי להתמודד עם האיום באיסור פעילותה בארצות הברית, הציעה טיקטוק את "פרויקט טקסס" (Project Texas) – יוזמה לאחסון כל נתוני המשתמשים האמריקניים בשרתים הממוקמים בארצות הברית, בפיקוח חברת Oracle וללא גישה של עובדי בייטדאנס למידע. פרויקט זה כלל גם הבטחה לפיקוח הדוק על קוד המקור והאלגוריתם של האפליקציה.[19] אולם הקונגרס דחה את היוזמה בטענה שאינה מספקת מענה הולם לחששות הביטחוניים.[20] בעקבות כך אושר החוק במהירות על ידי הקונגרס ונחתם על ידי הנשיא ביידן באפריל 2024.[21] החוק בגרסתו הסופית חייב חברות בבעלות מדינות יריבות, כגון טיקטוק, למכור את החזקתן ביישומים בארצות הברית או להפסיק את פעילותן עד ל־19 בינואר 2025. לאחר מכן לא יכלו היישומים להתעדכן בחנויות האפליקציות ולא היו זמינים להורדה או לשימוש בארצות הברית.[22]
טיקטוק וחברת האם בייטדאנס הגישו תביעה נגד החוק, בעיקר בטענה כי הוא מפר את זכויות המשתמשים המוגנות בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית, שכן איסור או כפיית מכירה של פלטפורמה בהיקף כזה מטילים נטל נרחב על פעילות ביטוי של ציבור גדול של משתמשים ויוצרי תוכן.[23] בית המשפט במחוז קולומביה אישר את האיסור על טיקטוק לקיים פעילותה.[24] טיקטוק ובייטדאנס עתרו לבית המשפט העליון ולעתירתן הצטרפו יוצרי תוכן ומשתמשים באפליקציה, בטענה שהאיסור על טיקטוק יפגע בחופש הביטוי שלהם ויגביל את גישתם לפלטפורמה המשמשת אותם לביטוי אישי, מקצועי ועסקי.[25] שישה שבועות לאחר מכן, בהחלטה משפטית קצרה, בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה פה־אחד.[26]
פרק א: פסק הדין
בית המשפט העליון של ארצות הברית דן במספר סוגיות בדרך להכרעה בנוגע לאיסור על טיקטוק לקיים פעילותה בארצות הברית. הסוגיה הראשונה היא חופש הביטוי. בית המשפט בחן אם ההוראות המוטלות בספק כפופות לבחינה על פי התיקון הראשון לחוקה. חוקים שמסדירים התנהגות בעלת אופי הבעתי, או מטילים נטל לא מידתי על פעילות המוגנת בחופש הביטוי יכולים לעורר ביקורת שיפוטית לפי התיקון הראשון לחוקה. אולם, פסק הדין הבחין בין אסדרה ישירה של פעילות הבעתית מוגנת להתנהגות עם מרכיב הבעתי. החוק אינו מסדיר את היוצרים אלא את בייטדאנס וטיקטוק באמצעות דרישת הניתוק מהבעלות וזו אינה אסדרה ישירה של פעילות הבעתית. בית המשפט חידד כי טענת העותרים היא בגין נטל לא מידתי על פעילות חופש הביטוי שלהם בדרישה לניתוק מהבעלות הסינית. בית המשפט הכיר באינטרסים של חופש הביטוי וקבע כי גוף המפעיל שיקול דעת בהצגת תוכן באמצעות אסדרת התכנים בפלטפורמה עוסק בפעילות ביטוי.[27] חקיקה הפוגעת בפלטפורמה שלמה לביטוי מעוררת שאלות חוקתיות, מאחר שקיימת זכות חוקתית להתאגד לצורכי ביטוי. איסור על פלטפורמת מדיה חברתית עם 170 מיליון משתמשים יכביד על הפעילות ההבעתית של המשתמשים האלה.[28] אולם, בית המשפט קבע כי האיסור על טיקטוק אינו מבוסס על צנזורה של תוכן אלא על חשש לביטחון לאומי וזו אסדרה שונה מאסדרה על הפעילות ההבעתית עצמה, מאחר שהיא מתמקדת בבעלות יריב זר וביחסי היריבות שנקבעו עלי ידי הקונגרס בין אותה ממשלה זרה לארצות הברית.[29] הבדל זה משפיע על השאלה אם בכלל צריך לבחון את החקיקה לעומק לפי עקרונות של חופש הביטוי.
בית המשפט העליון לא קבע כללים ברורים מתי אסדרה על פעילות שאינה הבעתית מכבידה על העוסקים בפעילות הבעתית. אולם במקרה זה, בית המשפט מניח שהחקיקה מושא הדיון כפופה לבחינה לפי עקרונות התיקון הראשון לחוקה.[30] חוקים שמגבילים ביטוי בגלל תוכנו אינם חוקתיים, אלא אם המדינה מוכיחה שהם מותאמים באופן צר לקידום מטרה מדינית חשובה. לעומת זאת, חוקים ניטרליים לתוכן שלא תלויים בתוכן הביטוי נבחנים בצורה פחות מחמירה, כי הם אינם ממוקדים בהוצאת נקודת מבט מהשיח הציבורי. חוק כזה יהיה תקף אם הוא מקדם אינטרס ממשלתי חשוב שאינו קשור לדיכוי חופש ביטוי ולא מגביל ביטוי יותר מהנחוץ להשגת האינטרסים האלה. חוק נחשב כמבוסס על תוכן אם הוא מתייחס לנושא או למסרים מסוימים או אם הוא נחקק בגלל התנגדות למסרים מסוימים.
במקרה של טיקטוק, החוק נראה ניטרלי לתוכן.[31] הוראותיו מטילות איסורים ספציפיים על טיקטוק בגלל שליטה של יריב זר בפלטפורמה, ודורשות ניתוק מהבעלות כתנאי להמשך פעילות הפלטפורמה בארצות הברית. הן לא מכוונות לביטוי מסוים לפי תפקידו או מטרתו. לגבי העותרים, החוק אינו מסדיר לכאורה דיבור מסוים בגלל הנושא שנדון או הרעיון או המסר שהובע.[32] הצדקות החוק ניטרליות לתוכן – הדגש הוא בנתונים: האיסור נועד למנוע מסין לאסוף כמויות גדולות של מידע רגיש על 170 מיליון משתמשי טיקטוק אמריקניים.[33] אף שהחוק מתייחס לטיקטוק במפורש והגבלות על ביטוי לפי זהות הדובר יכולות להיות כלי לשליטה בתוכן, לא כל אפליה בין דוברים פוגעת בחופש הביטוי – אם יש הצדקה אובייקטיבית, היא יכולה להיות לגיטימית. במקרה של טיקטוק, ההגבלות מוצדקות בשל מאפיין מיוחד של הדובר המסוים. טיקטוק שונה מאפליקציות ומפלטפורמות אחרות בהיקף הפוטנציאל לאיסוף נתונים רגישים והשליטה הזרה.[34]
בית המשפט קבע, אפוא, כי לא יוחל על חוק הטיקטוק מבחן הפיקוח ההדוק (Strict Scrutiny) אלא די במבחן הפיקוח האמצעי (Intermediate Scrutiny).[35] החקיקה המטילה הגבלות ומחייבת ניתוק בעלות נועדה למנוע מיריבה זרה (סין) לנצל את שליטתה בבייטדאנס לצורך איסוף מידע אישי של משתמשי טיקטוק אמריקניים. מטרה זו נחשבת לאינטרס ממשלתי מובהק לנוכח היקף המידע האישי הרב הנאסף על ידי הפלטפורמה ממשתמשים, ובכלל זה פרטי רשימת אנשי קשר, שמות ומספרי טלפון. גישה למידע מעין זה עשויה לאפשר לממשלת סין לעקוב אחר עובדים פדרליים, לבנות תיקים אישיים לצורך סחיטה של גופי ממשל ולעסוק בריגול תאגידי. חוקים סיניים אף מאפשרים למדינה לדרוש מחברות למסור מידע, ובכך להפכם לכלי ריגול. אף שטיקטוק טענה כי אין זה סביר שסין תדרוש מידע כאמור, בית המשפט נתן משקל רב לתחזיות הקונגרס ולעדויות בדבר מאמצים סיניים לאיסוף מידע על אזרחי ארצות הברית, וקבע כי קיים חשש ממשי שסין תנצל את בייטדאנס כדי לגשת לנתוני משתמשים אמריקניים.[36] בתחום הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ, בית המשפט נותן משקל רב לשיקול הדעת של הממשלה. מדיניות זו משקפת את ההכרה בכך שלממשלה יש את המומחיות והמידע הנדרשים לקבלת החלטות בתחומים מורכבים אלה.[37]
בית המשפט הכריע כי חוק הטיקטוק מגשים אינטרס ממשלתי מובהק ואינו פוגע באופן בלתי מידתי בחופש הביטוי. האיסורים והדרישה למכירה מותנית נועדו להבטיח את שליטת הממשל בתהליכי איסוף המידע באופן ישיר ויעיל. החוק אינו מטיל איסור גורף אלא קובע תנאי מגביל שמטרתו למנוע איסוף מידע על ידי סין, אלא אם כן תבוצע מכירה שתנתק את השליטה הסינית. אף שהעותרים הציעו חלופות למכירה פסק בית המשפט כי ההצעות האלה אינן משליכות על מסגרת הניתוח החוקתי, שכן לממשלה נתונה הסמכות לקבוע את האמצעים האסדרתיים, ובלבד שהם אינם חורגים מהמידה הנדרשת להגשמת מטרתה הלגיטימית. עוד נקבע כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המבצעת, כל עוד מדיניותה נסמכת על ממצאים עובדתיים סבירים הנתמכים בראיות. במקרה דנן, דרישות אלה מתקיימות.[38]
נוסף לחשש מפני איסוף מידע קיים אינטרס מובהק במניעת שליטה של גורם זר בעל אינטרסים מנוגדים על האלגוריתם של טיקטוק, שעלול לאפשר שינוי תכנים ללא שקיפות. אף אם ההצדקה הביטחונית עשויה להיות קשורה לתוכן עצמו, די באינטרס של הממשלה להגן על איסוף המידע כדי להצדיק את החוק. דו"ח הקונגרס התמקד בעיקר בהיקף איסוף המידע על ידי טיקטוק, בקושי להעריך את סוגי הנתונים הנאספים ובקשרים ההדוקים בין החברה לממשלת סין, אשר עלולה לכפות עליה להעביר מידע. לנוכח האמור נקבע כי אף לוּ הייתה ההצדקה לחוק מתבססת אך ורק על סוגיית איסוף המידע, היה החוק עומד במבחן החוקתיות ביחס להוראות שנבחנו.[39] בית המשפט קבע כי החשש מאיסוף הנתונים של טיקטוק היה גורם מרכזי בהחלטת הקונגרס, שנתקבלה בתמיכה דו־מפלגתית רחבה. העותרים טענו כי דרישת הניתוק מכל קשר תפעולי עם האלגוריתם של טיקטוק חורגת מההצדקה של מניעת איסוף נתונים, אך נדחו. הממשלה הציגה ראיות לכך שבייטדאנס משתמשת בנתונים לאימון האלגוריתם שלה בסין. לנוכח הקושי בפיקוח על העברת הנתונים נקבע כי ההצדקה הביטחונית מספיקה לתמוך בהוראות החוק.
בית המשפט הכיר בכך שטיקטוק היא פלטפורמה מרכזית לביטוי עבור 170 מיליון אמריקנים, אך קבע כי החלטת הקונגרס לחייב ניתוק מבייטדאנס נועדה לתת מענה לחששות מבוססים הנוגעים לביטחון לאומי. נקבע כי חוק הטיקטוק אינו מפר את זכויות העותרים לפי התיקון הראשון לחוקה.[40]
השופטת סוטומאיור (Sotomayor) הצטרפה לתוצאה אך הביעה הסתייגות מהניתוח בהדגישה כי החוק בהחלט מעורר סוגיות הקשורות לתיקון הראשון, ושאלה זו אינה צריכה להיות שנויה במחלוקת לאור תקדימים משפטיים. טיקטוק עוסקת בפעילות בעלת אופי ביטויי באמצעות איסוף ותיווך תוכן בפלטפורמה שלה. חוקים המטילים נטל לא פרופורציונלי על גופים העוסקים בביטוי כפופים לבחינה מחמירה ולא לפי מבחן הפיקוח האמצעי. חוק הטיקטוק מטיל נטל כזה, באיסור על הפצת ביטוייה של טיקטוק בארצות הברית אלא אם תתבצע מכירתה. החוק אף מגביל את יכולת טיקטוק לשתף פעולה עם גורמים מסוימים בנוגע לאלגוריתם שלה גם לאחר מכירה ומשפיע על זכויותיהם של יוצרי תוכן להתבטא באמצעות הפלטפורמה הנבחרת על ידם.[41] אולם למרות הסתייגותה מחלק מהניתוח, היא הסכימה עם מסקנת הרוב כי החוק עומד במבחני התיקון הראשון לחוקה.
גם השופט גורסץ' (Gorsuch) הצטרף לתוצאה אך הביע הסתייגויות מהניתוח. הוא הדגיש כי בית המשפט לא אימץ את טענת הממשל כי מניעת "מניפולציה סמויה של תוכן" מצדיקה את החוק, שכן קביעת סדר יום תוכני היא חלק מהותי מחופש הביטוי. הוא אף הביע ספקות לגבי קביעת בית המשפט שהחוק "ניטרלי לתוכן".[42] אולם, הוא קיבל את טענת הממשל כי החוק משרת אינטרס חיוני ותפור באופן צר למניעת איסוף נתונים נרחב על אמריקנים בידי מדינה זרה עוינת. לבסוף, הוא הדגיש כי אף שהחוק מוביל להגבלות דרמטיות, לגישתו אלו הכרחיות, מאחר שחלופות אחרות לא נמצאו יעילות ונכון לעכשיו, התגובה של הקונגרס והנשיא לבעיה אמנם חריפה, אך אינה בלתי חוקתית.[43]
ב־18 בדצמבר 2025 התקשרה חברת ByteDance Ltd, חברת האם הסינית של TikTok, בהסכמים מחייבים להעברת השליטה בפעילותה בארצות הברית. לפי תנאי העסקה, השליטה תועבר לקונסורציום של משקיעים שרובם אמריקנים, ובהם Oracle, Silver Lake ו־MGX שבסיסה באבו דאבי. אלה הם המשקיעים העיקריים אשר יחזיקו בכ־45% מהפעילות. העסקה כוללת הקמת ישות חדשה – TikTok USDS Joint Venture LLC – שבה יחזיקו משקיעים אמריקניים ובין־לאומיים במשותף בכ־80.1% מההון; ByteDance תשמור על החזקת מיעוט של 19.9%. הצדדים התחייבו להשלים את העסקה עד 22 בינואר 2026.[44] ארגון מחדש כאמור מבקש לעמוד בדרישות ההיפרדות מבעלות שנקבעו בדין הפדרלי, ובכך לצמצם את האפשרות לאיסור סטטוטורי שהיה מוקד לביקורת ציבורית חריפה והגיע עד לביקורתו של בית המשפט העליון.
הסכם זה מהווה התפתחות מכרעת בעימות המתמשך בין צורכי הביטחון הלאומי ובין ממשל פלטפורמות דיגיטליות. הוא משקף פשרה אסדרתית השומרת על נגישות לפלטפורמה, תוך כיול מחדש של מבנה הבעלות כך שיתיישר עם ציפיות הביטחון של ארצות הברית.
פרק ב: השלכות וביקורת
פסק הדין הוא חלק ממהלך בעייתי שיוצר צנזורה דיגיטלית בשם הביטחון הלאומי ומוביל להשלכות קשות במספר היבטים. פרק זה ידון בהשלכות פסק הדין; הוא יתייחס לתוצאה שאליה מוביל פסק הדין, והיא יצירת "ספלינטרנט" – אינטרנט מפוצל, בהשלכות על חדשנות, חופש ביטוי ועל הבעייתיות ביצירת אינטרס של פרטיות קולקטיבית.
1. ספלינטרנט והשלכותיו – בדרך ל"חומת אש גלובלית"?
במישור האסדרה של ביטוי, הגבלה דרמטית על הבעלות בפלטפורמה שעלולה להוביל לסגירתה תיצור הגברה של ספלינטרנט, או בהגדרה דומה – חומת ברלין הדיגיטלית,[45] שבה מיושמים כללים שונים בתכלית באשר לתוכן ונגישות תכנים במדינות שונות והאינטרנט מפוצל לחוקים נפרדים. במקום אינטרנט עולמי אחד נוצרים חלקים נפרדים. במקרה של טיקטוק, החשש לביטחון לאומי הוביל לחקיקה המחייבת את חברת בייטדאנס הסינית למכור את טיקטוק לבעלות אמריקנית או להפסיק את פעילותה בארצות הברית. החלטה זו מובילה לצמצום חופש הביטוי והגישה למידע עבור משתמשים (אם הפלטפורמה נסגרת) או לפגיעה בחוויית המשתמש המוכרת להם (אם הפלטפורמה נמכרת ועוברת שינויים). טיקטוק הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות הדיגיטלית, ורבים רואים בה פלטפורמה של חדשנות, יצירתיות ובידור.
נוסף על כך, ההחלטה עלולה להוביל להשפעה על מדיניות אסדרתית במדינות אחרות ולמרוץ לתחתית שבו מדינות נוספות יטילו בתגובה מגבלות על פלטפורמות זרות. פסיקת בית המשפט עלולה להעניק לגיטימציה למשטרים המבקשים להדק את הפיקוח על המרחב הדיגיטלי תחת כסות של הגנה על הביטחון הלאומי. צעדים כאלו כבר ננקטו בעבר ומדינות כבר יצרו חומת אש וחסמו בעבר אפליקציות זרות.[46] התוצאה תהיה פגיעה באינטרנט הפתוח וצנזורה על אפליקציות אמריקניות עד כדי איסור עליהן לפעול במדינות זרות.[47] סגירת טיקטוק או מכירה כפויה יכולה אפוא להביא לפגיעה בחופש הביטוי במדינות אחרות. במדינות אוטוריטריות, השלכות פסק הדין יכולות להגיע לכדי צנזורה של ממש.[48] דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא במדיניותה של רוסיה, אשר תכננה וביצעה ניסויים להשבתת רשת האינטרנט ברחבי המדינה כדי לדמות מצב של ניתוק מהרשת הגלובלית כהתגוננות מפני מתקפת סייבר.[49] הפסיקה בעניין טיקטוק, המאשרת הגבלות חריפות על פלטפורמה זרה בשם הביטחון הלאומי, עשויה לשמש עבור רוסיה ומדינות דומות לה הצדקה נורמטיבית להחרפת הניתוק וליצירת "אינטרנט ריבוני" ומפוצל, ובכך להאיץ את תהליך הספלינטרנט.
פגיעה נוספת של החלטה זו היא בחדשנות. חקיקת חוקים שונים באשר לאינטרנט תקשה על עסקים בין־לאומיים לפעול ולציית לחוקים השונים. קושי זה ירתיע השקעה בחברות דיגיטליות בשל אסדרה שונה בכל מדינה וכללים שיכולים להיות סותרים.[50] כמו כן, חברות טכנולוגיה עשויות להידרש להתאים את המודלים העסקיים שלהן למדינות שונות, מה שיוביל לעלויות נוספות, דוגמת עלויות פיתוח של גרסאות שונות של מוצרים ושירותים, ולהוביל לפגיעה בכלכלה הגלובלית. עבור חברות אמריקניות המשימה יכולה להיות קשה אפילו יותר מאחר שהן רגילות לשוק שבו המידע עובר בחופשיות בין גבולות.[51] במקרה שטיקטוק תיחסם יש חשש גדול גם לפגיעה כלכלית במשתמשי הפלטפורמה עצמם שיוצרים תוכן ושמתפרנסים מהפלטפורמה.[52]
נוסף על כך, ספלינטרנט מוביל לפגיעה בחוויית המשתמש ובתרבות עצמה. לא רק שאנשים משתמשים יותר ויותר בתוכנות שונות ויש להם חוויות שונות במדינות שונות, אלא אפילו כשהם משתמשים באותה תוכנה, היא מותאמת לרוב למיקום. ההבטחה של האינטרנט החושי כמאפשר לתקשר ולחלוק מידע וחוויות עם אנשים ברחבי העולם מופרת.[53]
אפשר לטעון כי ממילא יש מגמה הולכת וגוברת של התפצלות האינטרנט לפי גבולות לאומיים או אסדרתיים, כמו, למשל, בתחום של הגנה על פרטיות המשתמשים ויצירת אסדרה על נתונים. כך, לדוגמה, ה־GDPR – האסדרה הכללית להגנה על מידע של האיחוד האירופי – מבקשת לשמור על זכויותיהם החוקתיות של אזרחי האיחוד.[54] אולם, סגירת טיקטוק או מכירה כפויה שלה, היא פעולה נגד האפליקציה עצמה בשל האפשרות שהנתונים ייצברו בסין וישמשו לריגול ונובעת מתחושת איום ביטחוני ואי־ודאות בנוגע לקשרים עם מדינות אחרות.[55] פעולה כאמור, נגד אפליקציה, עלולה להגביר את פיצול האינטרנט לפי גבולות לאומיים ככלי פוליטי להגבלת חופש מידע ולהוביל להשלכות גלובליות קשות יותר. איסור כולל נרחב יותר מיצירת גרסה ייחודית של האינטרנט למדינות שונות בשל תקנות מקומיות.
2. חופש הביטוי: כשבית המשפט מחליט למי יש זכות לדבר ולמי לא
פסק הדין מאפשר לממשל לצנזר אפליקציה ספציפית בשל חשש לביטחון לאומי וחופש הביטוי, ללא הוכחה נקודתית מספקת לסכנה ובהיעדר דיון מספק בפתרונות אחרים. יצוין שאף שפסק הדין קבע שסגירת טיקטוק או מכירתה עומדים במבחני התיקון הראשון, פסק הדין מחזק פרקטיקה שבה גורמים המוגנים על ידי התיקון הראשון (חנויות אפליקציות), אשר לא היו צד לדיון בבית המשפט העליון,[56] יהפכו לשליחים של צנזורה זו ויחסמו את טיקטוק מהחנויות,[57] ולמעשה פוגע בעקיפין בחופש הביטוי של אותן חנויות אפליקציות כזירת ביטוי שיש לה מדיניות עריכתית של תוכן שמונגש באמצעותה.[58]
תוצאה זו ממשיכה את המגמה של Jawboning אשר מתגברת בשנים האחרונות, ולפיה הממשל מפעיל לחץ כדי לאכוף מדיניות או לצנזר ביטוי גם כשהסמכות לכך אינה ברורה.[59] לעניין זה אף שבית המשפט העליון בארצות הברית הכיר בעניין Murthy v. Missouri בכך שהפרקטיקה הזו יכולה לעורר קושי חוקתי אם יש בה איום או כפיה,[60] בית המשפט דחה את ההליך מטעמי עמידה ונמנע מלקבוע מבחן ברור להבחין בין לחץ לגיטימי לבין כפיה ולא התווה מסגרת ישימה לזיהוי כפיה ביחסי מדינה ופלטפורמה.[61] פגיעה מרכזית בחופש הביטוי היא בסגירת ערוץ ביטוי או במכירתו אשר עלולה להשפיע על אופיו. אסדרה הקובעת שטיקטוק תיסגר או תימכר היא קיצונית, בעיקר מאחר שמדובר בפלטפורמת מדיה חברתית עם 170 מיליון משתמשים אמריקניים, ובית משפט העליון עצמו קבע שיש בכך הכבדה על פעילותם באופן שאינו טריוויאלי.[62]
בדומה לכך, פעילותה של אפליקציית We Chat חשובה מאוד לקהילה הסינית בארצות הברית. היא מאפשרת לאמריקנים ממוצא סיני לתקשר עם משפחותיהם וחבריהם בסין. איסור על האפליקציה פוגע קשות בחופש הביטוי שלהם.[63] הגבלה על שימוש באפליקציות פוגעת משמעותית בחופש הביטוי של משתמשים ויוצרי תוכן, בזכות הציבור לקבל מידע ובשיח חופשי שהתיקון הראשון נועד להגן עליו.[64] חסימה של טיקטוק פוגעת בשוק הרעיונות מאחר שהיא מובילה לשוק רעיונות ללא קונים וגורמת לנזק חברתי,[65] תוצאה אשר יכולה להימנע בדרכים מגבילות פחות.[66]
גם בחירה ושליטה על הבעלות במדיה, במקרה שטיקטוק תימכר, תשפיע על אופיה של הפלטפורמה, על מדיניות ניטור התוכן ועל אופיה כפלטפורמה לביטוי ולכך תהיינה השלכות על ביטוי של משתמשים. הפתרון של מכירה כפויה של האפליקציה לא יפתור את הבעיה בכללותה. כך, לדוגמה, היא לא תמנע תעמולה זרה והשפעה על התודעה אלא תקשה מעט על הפצתה, וזו יכולה להתקיים גם במסגרת פלטפורמה בבעלות אמריקנית.[67] כך, למשל, גם ברשת X (לשעבר טוויטר) האמריקנית הצליחה לחלחל תעמולה זרה, באופן שלא נמנע גם עם מכירתה לאילון מאסק.[68]
איסור על פעילותה של האפליקציה או מכירה כפויה שלה אף פוגעים בעצמאות של משתמשיה ובאוטונומיה שלהם, מאחר שביטוי בטיקטוק תורם להתפתחותם העצמית שלהם,[69] שהיא כאמור חלק מתרבות. פגיעה בזכות השומעים לקבל מידע פוגעת ביכולתם לפתח יכולת שיפוט ובחירה ולהחליט בעצמם, ומזלזלת באוטונומיה שלהם כאשר מחליטה עבורם איזה מידע לשמוע.[70]
3. עמימות, כוח ושליטה: כשהגבול בין פרטיות אישית לביטחון נמחק
פסק הדין יוצר תוצאה שלפיה הגנת מידע של קבוצת אנשים (משתמשי טיקטוק) נשמרת בשם הביטחון הלאומי ומוביל ל"ביטחוניזציה" של דיני הפרטיות. הקונגרס והרשות המבצעת מרחיבים את סמכות הנשיא לשלוט בזרימות מידע חוצה גבולות תוך הפיכת סוגיות של פרטיות אישית לסוגיה של ביטחון לאומי. אף שככלל, הביטחון הלאומי והפרטיות האישית נחזים כסותרים וארצות הברית אוספת מידע על פרטים ברחבי העולם,[71] והרשויות בארצות הברית עצמן לעתים אוספות מידע בכמויות גדולות על אזרחים שלא לשם מטרה ספציפית תוך פגיעה בפרטיות,[72] בעניין טיקטוק תמך בית המשפט בהגנה על מידע של קבוצת משתמשי הטיקטוק ויצר הלכה למעשה הגנה על פרטיות קבוצתית קולקטיבית. צ'אנדר ושוורץ הסבירו שהסתכלות על הזכות לפרטיות כזכות קולקטיבית סותרת תפיסות מסורתיות של פרטיות כזכות אישית של כל אדם להגנה על מחשבותיו,[73] תחושותיו ורגשותיו וכזכות להיעזב לנפשו.[74] גישת הפרטיות כזכות אישית משתקפת גם בפסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית,[75] שהתנה את זכות העמידה בתביעת פרטיות בנזק קונקרטי וספציפי לתובע.[76] אף שחוקרים שונים תמכו בהכרה בפרטיות כזכות קבוצתית בהקשרים שונים,[77] הסוגיה של הגנת פרטיות קבוצתית בשם הביטחון הלאומי לא נידונה.
ביצירה הלכה למעשה של זכות לפרטיות קולקטיבית, פסק הדין יוצר עמימות גדולה שמאפשרת כוח לא־מידתי לממשל אשר יכול להוביל לפגיעה לא־מידתית בזכויות כמו חופש הביטוי. גישה זו יכולה לספק הגנה צרה מדי על הזכות לפרטיות ובד בבד לפגוע פגיעה רחבה מידי בחופש הביטוי. פסק הדין לא הבהיר מהו היקף הזכות לפרטיות קולקטיבית, מתי גישה של חברות זרות לנתונים אישיים של אמריקנים מהווה סיכון לביטחון הכלכלה, המוסדות ואזרחי ארצות הברית ואיזה מידע מהווה סכנה. בשל עמימות זו ספק אם איסור על טיקטוק או מכירה כפויה יובילו לפתרון יעיל. הגדרות סוגי המידע האישי שיכולים להוות סכנה לביטחון הלאומי כמעט בלתי מוגבלות.
זכות לפרטיות קולקטיבית יכולה להוביל להגנה צרה מדי על פרטיות וביטחון לאומי. לדוגמה, ספק אם הגבלה על בעלות זרה ביישומים תפתור בעיות ואתגרים של איסוף נתונים בהיקף גדול כמו איסוף נתונים ממכשירי "האינטרנט של הדברים", כמו מקרר או דוד חימום חכם.[78] בהקשר זה מועיל לחשוב על פגיעות פרטיות כעל ״חתכים קטנים״ (privacy nicks)[79] מצטברים: כל פעולה כשלעצמה עשויה להיתפס כזניחה, אך הצטברותן מנרמלת מעקב ומקהה את היכולת לזהות את ההפסד המצטבר של פרטיות כעניין ציבורי וקולקטיבי, ולא רק כטענה אינדיבידואלית של ניזוק מסוים. כך, לדוגמה, עולה השאלה מה באשר למחולל שפה כמו DeepSeek שהוא מודל בינה מלאכותית סיני בקוד פתוח?[80] הגבלה התחומה רק לביטוי ברשת לא תוביל להגנה מלאה מול איסוף מידע. אולם עד להיכן אפשר להגיע עם הגבלות על זרימות מידע, חופש ביטוי ועל חברות טכנולוגיה וחדשנות? מצד הפגיעה בזכות לביטוי התייחסות לפרטיות כפרטיות קבוצתית ועמימות באשר להיקף הביטוי שמהווה סכנה לפרטיות ולביטחון עלולה לפגוע בזרימות מידע בין גבולות, לחסום שיתוף מידע עם שחקנים מסוימים,[81] ולפגוע בביטוי ללא ריסון והגבלה.
4. איסור טיקטוק והמדרון החלקלק
פסק הדין בעניין טיקטוק עלול להיות השראה להגבלות נוספות על הביטוי ולהוביל למדרון חלקלק. הטיעון בדבר "המדרון החלקלק" מושמע תדיר בדיונים העוסקים באסדרה של טכנולוגיה וחופש הביטוי. לפי טיעון זה קיים חשש שגם מדיניות המונעת ממניע חיובי עלולה להוביל, בהדרגה, להגבלות נרחבות ובלתי מכוונות. טיעון זה גורס כי צעד אסדרתי ראשוני, אם יתקבל, יוביל למדיניות מגבילה והולכת, עד כדי פגיעה בזכויות יסוד, כגון חופש הביטוי והזכות לפרטיות. כך, לדוגמה, חוק הפטריוט האמריקני (USA PATRIOT Act) משנת 2001 הרחיב את סמכויות המעקב של הממשל בעקבות אירועי 11 בספטמבר.[82] איסור על טיקטוק מושתת על טעמים של ביטחון לאומי, ובפרט על החשש להשפעה זרה על משתמשים אמריקניים, אך מעורר חשש מפני מדרון אסדרתי חלקלק שיגביל את חופש הביטוי באופן רחב הרבה יותר. הרציונל שלפיו ניתן לאסור פלטפורמה על רקע שיקולי ביטחון לאומי עלול לחול גם על מערכות בינה מלאכותית, ובפרט כאלה שפותחו על ידי חברות ממדינות הנתפסות כעוינות.
DeepSeek, למשל, פועלת על בסיס מאגרי מידע עצומים שעשויים לכלול מידע רגיש, ומעוררת שאלות באשר לאופן שבו מערכות בינה מלאכותית מעבדות ומפיצות מידע אישי.[83] ממשלות עשויות להחמיר את האסדרה על טכנולוגיות בינה מלאכותית, ולדרוש שקיפות באשר לאופן פעולתן, לדרכי ניהול המידע ולשאלת האפשרות לעשות בהן שימוש מניפולטיבי בזירה הגאופוליטית. ואכן, חיל הים האמריקני כבר פרסם אזהרה שלפיה יש להימנע מכל שימוש ב־DeepSeek "בכל צורה", בשל "חששות ביטחוניים ואתיים",[84] ובית הנבחרים האמריקני הציע לאסור את השימוש ב־DeepSeek במכשירים ממשלתיים. ייתכן כי DeepSeek תהיה בקרוב בין האפליקציות הסיניות הנוספות שיוגבלו על ידי הממשל האמריקני.[85]
תהליך הרחבת ההגבלות על טכנולוגיות זרות מתרחש לנגד עינינו.[86] לאחרונה הציג הסנאטור הרפובליקני ג'וש האולי הצעת חוק שתאסור על אזרחים אמריקניים להוריד או להשתמש במודלים של בינה מלאכותית שמקורם בסין, דוגמת DeepSeek. האולי אף הרחיק לכת והציע להפליל את השימוש בטיקטוק, לרבות סנקציות פליליות.[87] אף שסביר להניח שהצעת החוק הזו לא תאושר, שכן היא כוללת רכיב פלילי, היא ממחישה כיצד החלטת טיקטוק עלולה לשמש תקדים מסוכן שיאיים על חופש הביטוי גם באופן שאינו מוגבל לפלטפורמות רשת מקוונות מסוימות שמקורן במדינות יריבות, ויכול להוביל להגבלות על אפליקציות טכנולוגיות וחידושים טכנולוגיים. מסגור הזכות לפרטיות כזכות קולקטיבית, בשילוב עם העמימות באשר להיקף הביטויים שעשויים להיחשב כאיום על פרטיות או ביטחון, טומן בחובו סכנה ממשית לשיבוש זרימת המידע החוצה גבולות. תוצאה אפשרית היא הגבלת שיתוף המידע עם שחקנים מסוימים, לצד הטלת מגבלות נרחבות ולא מבוקרות על חופש הביטוי.[88]
5. Manus, Meta והשלכות פסק דין בעניין טיקטוק על המרחב העסקי
השפעתו המצננת של פסק הדין והחקיקה הנלווית אליו אינה תיאורטית בלבד; היא כבר מעצבת מחדש את המרחב העסקי ואת שוק המיזוגים והרכישות הגלובלי. דוגמה מובהקת לכך היא רכישת חברת הבינה המלאכותית Manus בידי Meta בסוף שנת 2025 ובראשית שנת 2026. בניגוד למקרה של טיקטוק, שבו הבעלות הסינית נותרה מוקד המחלוקת והובילה להליכים משפטיים מתמשכים ,עסקת מטא–מנוס עוצבה מלכתחילה בצל הלכת טיקטוק, במטרה לעמוד באמות המידה שנקבעו בה. כתנאי לביצוע העסקה נדרש ניתוק מוחלט של החברה הנרכשת ממייסדיה ומשקיעיה הסיניים, לצד סגירה מלאה של פעילותה המסחרית בסין. צעדים אלה נועדו להקדים תרופה (אסדרתית) למכה ולהבטיח את לגיטימיות העסקה בעיני רשויות הביטחון הלאומי האמריקניות.[89]
מקרה זה ממחיש כיצד הסטנדרט המשפטי החדש, שנוצר בפסק הדין בעניין טיקטוק מרחיב את גבולות האסדרה מעבר לבחינה של היבטים טכנולוגיים או תפעוליים גרידא. הסטנדרט החדש אינו מסתפק עוד בבקרה על ניהול נתונים, שקיפות אלגוריתמית או פיקוח טכנולוגי אלא מוביל להפרדה מבנית מלאה בין חברות לבין גורמים הקשורים למדינות יריבות, גם בהיעדר הוכחה ממשית להעברת מידע רגיש.[90]
הדוגמה של מטא–מנוס ממחישה גם את האופן שבו ההלכה האמריקנית יצרה תמריץ שלילי חדש למיזוגים ורכישות עם שורשים זרים ובפרט סיניים. חברות רבות המבקשות לפעול בשוק האמריקני מנתקות קשרים זרים עם תאגידים סיניים עוד לפני השלמת העסקה. למהלך זה השלכות כלכליות מרחיקות לכת. מגמה זו מייצרת "אפקט מצנן" דו־כיווני: מצד אחד, היא מצמצמת את זרימת ההון והידע אל תוך ארצות הברית;[91] מצד אחר, היא מגבירה את ריכוז הכוח בידי חברות אמריקניות מבוססות, המנצלות את יתרונן האסדרתי לרכוש טכנולוגיות זרות תוך סילוק מתחרים פוטנציאליים. התוצאה היא שוק דיגיטלי מגוון פחות, שבו – כפי שצוין בפתח רשימה זו – הנימוק של שיקולי ביטחון לאומי משמש בפועל גם ככלי אסטרטגי לקידום אינטרסים כלכליים מקומיים.
התפתחות מאוחרת יותר בפרשת מטא–מנוס מלמדת כי הדינמיקה אינה חד־כיוונית. באפריל 2026 דווח כי רשויות סיניות הורו לחסום את רכישתה של Manus בידי Meta, ואף לפרק את העסקה, לפי מנגנון ביקורת ביטחון לאומי על השקעות זרות.[92] חשיבותו של האירוע אינה בכך שהוא משקף את ההיגיון האסדרתי של חוק הטיקטוק. בשני המקרים, ביטחון לאומי משמש עילה לשליטה בזהות הבעלים, בזרימת הון, בהעברת ידע ובנדידה חוצת גבולות של נכסים דיגיטליים. מה שהחל בטיקטוק כניסיון אמריקני לנתק פלטפורמה מרכזית משליטת יריב זר, הפך לחלק מדפוס רחב יותר של תגובת נגד הדדית: מדינות מתייחסות לנתונים, לאלגוריתמים ולתשתיות פלטפורמה כנכסים ריבוניים, שתנועתם עשויה להיות מוגבלת גם כאשר העסקה מעוצבת לכאורה כעסקה פרטית בדיני תאגידים. התוצאה אינה רק אפקט מצנן על מיזוגים ורכישות; היא ארגון מחדש של הכלכלה הדיגיטלית סביב גבולות של ביטחון לאומי.
פרק ג: לקראת גישה מאוזנת יותר – עקרונות לשינוי הדרך
החקיקה בעניין טיקטוק ופסק הדין שבא בעקבותיה מעלים שאלות מורכבות לגבי האיזון הראוי בין ביטחון לאומי, חופש ביטוי ופרטיות בעידן הדיגיטלי. בעוד יש צורך בהגנה על הביטחון הלאומי בעולם הדיגיטלי, יש לוודא שהכוחות שמוקנים לממשלה מאוזנים על ידי מנגנוני בקרה, ושמירה על חופש הביטוי. הבחירה אינה בינארית בין נאוליברליזם וצנזורה; ראוי לנקוט שביל ביניים ועל הפתרון להיות מידתי וממוקד.[93] הגישה צריכה לאזן בין ריגול ואיומים על אבטחת מידע ובין הצורך בקידום חדשנות וחופש ביטוי ומידע בשוק הגלובלי.
ראשית, כפי שהציעו צ'אנדר ושוורץ, יש לדרוש הוכחות ספציפיות לאיסור או להגבלת אפליקציה מטעמי ביטחון לאומי ולא להסתפק בטענות כלליות על סיכונים הנוגעים למערכות מידע רבות. וזאת, כפי שצוין בפתח רשימה זו, הדבר עלול לאפשר לרשות המבצעת לפעול ממניעים פוליטיים תחת מסווה של ביטחון לאומי ולהביא לפגיעה בערכי יסוד של חופש הביטוי בארצות הברית ובזירה הגלובלית.[94] בעניין טיקטוק נקבע כי מאחר שהפלטפורמה אוספת מידע אישי שיכול לאפשר לממשלת סין מעקב אחר עובדים פדרליים היא תיאסר, אף שטיקטוק טענה שלא סביר שסין תדרוש מידע כזה. בהחלטתו הסתמך בית המשפט בעיקר על תחזיות הקונגרס ועל ידע על מאמצים כלליים של סין לאסוף מידע על אזרחי ארצות הברית.[95] אולם כפי שלמלי ציין עוד בטרם ניתן פסק הדין, לא ברור עד כמה מתבצע ריגול, באיזו דרגה המידע (אם נאסף) חשוב למטרות האלה ועד כמה הסיכון מוחשי ומוכח.[96]
שנית, גם כאשר הגבלה על מערכת מידע מתבצעת מטעמי ביטחון לאומי, שמירה על זכויות היסוד חשובה והמסגרת צריכה להגן על חופש הביטוי ולשקף איזון ראוי בין ערכים. חשוב לפתח מדיניות שקולה להתמודדות עם אתגרים של אבטחת מידע וביטחון לאומי במיוחד כאשר ההקשר הוא של חברות טכנולוגיה בין־לאומיות כמו טיקטוק עם משתמשים רבים והשלכות רחבות היקף על חופש הביטוי וחדשנות.[97] נקבע בפסק הדין כי על אף שהעותרים הציעו חלופות למכירה, הצעות אלה אינן משפיעות על מסגרת הניתוח החוקתי מאחר שלממשלה מוקנית סמכות לקבוע את האמצעים האסדרתיים, ובלבד שהם אינם חורגים מהנדרש להשגת מטרתה הלגיטימית. אולם, נראה כי במקרה של טיקטוק האמצעים חרגו מהנדרש לשמירה על הביטחון הלאומי ואפשר היה לחשוב על פתרונות אחרים ולהתוות אסדרה שתבטיח כי חברות יפעלו באחריות בעת עיבוד נתוני משתמשים.[98] כך, לדוגמה, אפשר היה להגיע לפתרון באמצעות מנגנון הפרדה והגנה שלפיו מידע של משתמשי טיקטוק אמריקניים יהיה בשרתים אמריקניים כפי שהוצע במסגרת פרויקט טקסס.
בדומה לכך, ולמשל, פרפלקסיטי (Perplexity AI) – פלטפורמת חיפוש ותשובות חדשנית המבוססת בינה מלאכותית, ומנוע החיפוש החדשני המבוסס בינה מלאכותית Comet שפותח על ידה,[99] שנועד לספק למשתמשים תשובות מדויקות ומקיפות לשאלותיהם – משתמשת במודלי שפה מתקדמים כדי להבין את שאלות המשתמשים ולספק להם תשובות מפורטות ומבוססות. בכך נגיש למשתמשים מודל בינה מלאכותית ממקור סיני (DeepSeek) גם באמצעות פלטפורמת פרפלקסיטי, שהיא חברה אמריקנית המפעילה את המודל על גבי תשתיות אירוח במרכזי נתונים בארצות הברית (ולפי פרסומים גם באירופה). בכך, השימוש בו במסגרת פרפלקסיטי אינו מחייב העברת נתוני המשתמשים לשרתים בסין.[100] נגישות המודל והפעלתו על גבי תשתית שרתים אמריקניים מאפשרת פיקוח ובקרה על הנתונים, ומפחיתה את הסיכון לשימוש לרעה במידע על ידי גורמים זרים. נוסף על כך, אירוח זה מאפשר עמידה בסטנדרטים המחמירים של אבטחת מידע, מה שמחזק את אמון המשתמשים ומצמצם את החשש מפני פגיעות ביטחוניות. דוגמה זו ממחישה כי בפועל מתקיים בהקשרים אחרים בארצות הברית מודל תפעולי דמוי פרויקט טקסס, כלומר שילוב של טכנולוגיה ממקור זר בתוך מעטפת תשתיתית־מוסדית אמריקנית, אף שביחס לטיקטוק דחה הקונגרס פתרון מבני־תפעולי דומה, מבלי לבחון שיפורים.
יתרה מכך, מודל הבינה המלאכותית הסיני DeepSeek עצמו אושר לשימוש בארצות הברית, על אף שמקורו ומנגנוני הבקרה שלו דומים מבחינת רמת הסיכון התאורטית. התוצאה של דחיית פרויקט טקסס בידי הקונגרס באשר לטיקטוק היא אובדן של מודל שהיה יכול לשמש תקדים חשוב לעיצוב מערכת אסדרה שקופה, מבוקרת ובת־אכיפה כלפי טכנולוגיות זרות, במקום לפנות למסלול קיצוני של איסור מכירה כפויה.[101]
הגברת ההגנה מפני איומים לביטחון הלאומי יכלה גם להתבצע באימוץ מודל שקיפות ופיקוח מוגבר. כך, למשל, התכנון היה שבמסגרת פרויקט טקסס תפקח חברת Oracle על האלגוריתם ועל קוד המקור. שקיפות אלגוריתמית הכוללת חשיפה מבוקרת של עקרונות המערכת המשפיעים על הצגת תכנים יכולה להוביל לאיזון ראוי יותר בין ביטחון לאומי וחופש ביטוי. DeepSeek שפותח בסין זמין כקוד פתוח ומאפשר למפתחים ברחבי העולם לבחון אותו, לשפר אותו ולהשתמש בו בפרויקטים שלה, והתוצאה היא שקיפות רבה יותר, כמו גם שליטה רבה יותר באיסוף ושיתוף מידע באמצעות הגדרות פרטיות מתקדמות.
פתרונות אלה, כאשר הם מגובים בדרישה לתוכנית תיקון מפורטת במקרה של הפרות, מעקב אחר יישומה ושיתוף פעולה עם מומחי אבטחה וגורמי ביקורת, היו יכולים להביא לפתרון מידתי וממוקד יותר ולאיזון טוב יותר בין הגנה על ביטחון לאומי, פרטיות ושמירה על חופש הביטוי. הפתרונות האלה אף יסייעו בווידוא שהממשל לא פועל משיקולים זרים שהוצגו בתחילת רשימה זו, במסווה של שמירה על הביטחון הלאומי, שכן הם יחייבו אותו לנהוג לפי סטנדרטים קשיחים וברורים.ZARSKY& BAMBAUER FAIR ENOUGH AI.pdf
סיכום
בעידן הנוכחי של זרימות נתונים גלובליות, חיוני לאזן בין צורכי הביטחון הלאומי ובין זכויות הפרט, תוך יצירת מנגנונים שקופים ומבוססי ראיות כדי למנוע שימוש לרעה בכוח של המדינה. רשימה זו ביקרה את פסק הדין בעניין טיקטוק, וביקשה לטעון כי פסק הדין מסמן נקודת מפנה במערכת היחסים שבין חופש הביטוי, פרטיות וביטחון לאומי. תחת דגל ההגנה על אינטרסים מדינתיים, נפרצו גבולות חדשים של אסדרה דיגיטלית, וההשלכות על מבנה האינטרנט הגלובלי וחופש הביטוי הרות גורל. הגישה שנבחרה – איסור מוחלט או מכירה כפויה – היא מהלך בעייתי שיכול להכשיר מהלכים דומים בזירות אחרות וליצור "חומת אש גלובלית" שתשחק לידי משטרים אוטוריטריים. תחת גישה זו, רשימה זו הציעה כי יש לנקוט גישה מאוזנת יותר, להעמיד דרישות הוכחה קונקרטיות לריגול ומעקב, לפתח מנגנוני פיקוח שקופים ולבחון חלופות מידתיות לסגירה או מכירה המאפשרות שמירה על האיזון הרגיש בין ביטחון לאומי לחופש הביטוי. ההכרעה שהתקבלה היא קריאת השכמה להגנה על חופש הביטוי, זרימות מידע וחירויות דיגיטליות.
אזכור הרשימה: מיכל לביא ״בין בייג׳ינג לוושינגטון: על חופש ביטוי, פרטיות וביטחון לאומי – בעקבות פסק הדין בעניין Tiktok v. Garland״ אתר משפט ועסקים (19.5.2026) https://www.runilawreview.org/2026/05/19/lavi.
[*] דוקטור למשפטים; מחברת הספר אחריות מתווכי תוכן לעוולות ביטוי: הקשר חברתי, משפט וטכנולוגיה (2018); עמיתת מחקר בכירה במרכז הדר ז'בוטינסקי לחקר בין־תחומי של שוקי הון. תודה מקרב לב לעורך כתב העת משפט ועסקים תומר לוין, לעורכת לשעבר נופר אזולאי, לחברי המערכת יובל דורון, יפעת שהרבני ואלה טויב ולכלל חברי המערכת.
הרשימה מוקדשת לזכרו של אבא שלי, שאול לביא, שהיה לי כל העולם כולו, מותו הפתאומי, הטרגי והבלתי נתפס הותיר חלל עצום שלא יתמלא לעולם ואין מילים שיבטאו את עומק הכאב והגעגוע. טוב ליבו, חוכמתו ורוחו ייזכרו לנצח בליבנו.
[1] TikTok Inc. v. Garland, 604 U.S. 56 (2025) (להלן: עניין טיקטוק או פסק הדין).
[2] Executive Order on Addressing the Threat Posed by TikTok, Exec. Order No. 13942, 85 Fed. Reg. 48637 (Aug. 11, 2020).
[3] Andres B. Schwarzenberg, Section 301 Tariff Exclusions on U.S. Imports from China, Cong. Rsch. Serv. IF11582 (May 13, 2024).
[4] Creating Helpful Incentives to Produce Semiconductors (CHIPS) Act of 2022, 15 U.S.C. §§ 4651–4657 (2022).
[5] Karen M. Sutter, U.S. Export Controls and China: Advanced Semiconductors, Cong. Rsch. Serv. R48642, at 1–4 (Aug. 22, 2025).
[6] Richard Lawler, Trump Delays TikTok Ban Again, The Verge (Apr. 4, 2025); Reuters, Trump Says He Would Extend TikTok Deadline if no Deal Reached by June 19, CNN (May 4, 2025). להרחבה נוספת על תפיסת הביטחון הלאומי של ארצות הברית כחלק מהמאבק הכלכלי שלה עם סין, ראו Joel Slawotsky, The Fusion of Ideology, Technology and Economic Power: Implications of the Emerging New United States National Security Conceptualization, 20 Chinese J. Int'l. L. 3 (2021).
[7] Tianyu Fang & Tim Hwang, The Rise of Tehno-Nationalism, New America (Nov. 9, 2023); Madison Minges, National Security and the TikTok Ban, Am. U. (Jan. 23, 2025).
[8] International Emergency Economic Powers Act, 50 U.S.C. § 1701; Jake T. Seiler, TikTok, CFIUS, and the Splinternet, 29 U. MIA Int'l & Comp. L. Rev. 36, 49 (2022).
[9] TikTok Inc. v. Trump, 507 F. Supp. 3d 92 (2020).
[10] Joint Motion to Hold Case in Abeyance, TikTok Inc. v. Comm on Foreign Investment in the U.S, No. 20-1444 (D.C. Cir. Feb. 19, 2021).
[11] Protecting Americans from Foreign Adversary Controlled Applications Act, H.R. 7521, 118th Cong. (2024).
[12] לביקורת על קבלת החלטה בהסכמה רחבה ללא "חיכוך" וללא התנגדות פוליטית משמעותית, ראו Ashley Deeks & Kristen E. Eichensehr, Frictionless Government and Foreign Relations, 110 Va. L. Rev. 1815 (2024); Jeremy Daum, What China's National Intelligence Law Says, and Why it Doesn't Matter, China Law. Translate (Feb. 22, 2024).
[13] שם.
[14] 21st Century Peace Through Strength Act, H.R. 8038, 118th Cong. div. D. § 2(g)(3) (2024) (שמגדיר "foreign adversary controlled application" ככזה אשר כולל אפליקציות ואתרי אינטרנט, כמו ByteDance, TikTok ודומיהם). ראו גם Anupam Chander & Paul Schwartz, The President's Authority Over Cross-Border Data Flows, 172 U. Pa. L. Rev. 1989, 2007 (2024).
[15] החוק מגדיר "חברה מכוסה" ככוללת חברה המפעילה אפליקציה המאפשרת למשתמשים ליצור, לשתף ולצפות בתוכן ויש לה יותר ממיליון משתמשים פעילים חודשיים. ראו ס' 2(g)(2)(A) ל־21st Century Peace Through Strength Act.
[16] ס׳ 2(g)(3)(B) ל־21st Century Peace Through Strength Act.
[17] ס' 2(a)(1) ל־21st Century Peace Through Strength Act; Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ׳ 1991 ו־2009.
[18] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 1992.
[19] About Project Texas, TikTok U.S. Data Security.
[20] Matt Perault, What Happened to TikTok's Project Texas?, Lawfare (Mar. 20, 2024).
[21] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2006.
[22] שם, בעמ' 2008.
[23] עניין טיקטוק, לעיל ה״ש 1. להמחשת היקף הפגיעה צוין בפסק הדין כי לפלטפורמה מעל 170 מיליון משתמשים בארצות הברית ומעל מיליארד משתמשים ברחבי העולם, וכי בשנת 2023 העלו משתמשים בארצות הברית יותר מ־5.5 מיליארד סרטונים, שנצפו יותר מ־13 טריליון פעמים ברחבי העולם.
[24] TikTok Inc. & ByteDance Ltd. v. Garland, 122 F.4th 930 (2024).
[25] ינון בן שושן "בית המשפט העליון צפוי לאשר את האיסור על טיקטוק: החשש – קשרים לסין" וואלה (10.1.2025).
[26] ראו עניין טיקטוק, לעיל ה״ש 1, בעמ׳ 8, שמפנה ל־Moody v. NetChoice, LLC, 603 U.S. 707, 731 (2024) ("An entity 'exercising editorial discretion in the selection and presentation' of content is 'engaged in speech activity'").
[27] עניין טיקטוק, לעיל ה״ש 1, בעמ׳ 8.
[28] שם: "And an effective ban on a social media platform with 170 million U. S. users certainly burdens those users' expressive activity in a non-trivial way".
[29] שם.
[30] שם, בעמ' 9.
[31] שם, בעמ' 10.
[32] שם: "[T]he Act thus does not facially regulate 'particular speech because of the topic discussed or the idea or message expressed'".
[33] שם, בעמ' 11.
[34] שם, בעמ' 12.
[35] שם, בעמ׳ 13.
[36] שם, בעמ' 14.
[37] שם, בעמ' 15.
[38] שם, בעמ' 17.
[39] שם, בעמ' 18: "The record before us adequately supports the conclusion that Congress would have passed the challenged provisions based on the data collection justification alone".
[40] שם, בעמ' 20.
[41] שם, בעמ׳ 21–22 (פסק הדין של השופטת סוטומאיור): "[T]he Act implicates content creators' 'right to associate' with their preferred publisher 'for the purpose of speaking'".
[42] שם, בעמ' 26.
[43] שם, בעמ׳ 27 (פסק הדין של השופט גורסץ'): "All I can say is that, at this time and under these constraints, the problem appears real and the response to it not unconstitutional".
[44] David Shepardson, China's ByteDance Signs Deal to Form Joint Venture in Step to Avoid U.S. TikTok Ban, Reuters (Dec. 19, 2025).
[45] Anupam Chander, The National Security Internet, 114 Geo. L.J. 9, 11 (2025).
[46] Kurt Wagner, The Russian Government has Demanded Apple and Google Remove LinkedIn from Their App Stores, Vox (Jan. 17, 2017); Oleksandra Mamchii, Why China Banned Tech Giant Google? Reasons and Implications, Best Diplomates (Jan. 4, 2024).
[47] ראו Seiler, לעיל ה"ש 8, בעמ' 55. יצוין כי הוא סבור שהחששות מפיצול האינטרנט מופרזים. ראו גם Keith Wright, The 'splinternet' is Already Here, TechCrunch (Mar. 13, 2019).
[48] Seiler, לעיל ה"ש 8, בעמ' 56.
[49] שם, בעמ' 57–58; Nadezhda Tsydenova, Russia Plans 'Sovereign Internet' Tests to Combat External Threats, Reuters (Dec. 20, 2019).
[50] Zhining Zhang, Paradigms for Foreign Tech-Platforms Regulation: US Options After the TikTok Saga, 18 Wash. J.L. Tech. & Arts 1, 8 (Apr. 24, 2023).
[51] שם.
[52] ״טיקטוק ישראל: הבמה השיווקית החדשה״ Salesforce (30.8.2023); Bobby Allyn, Possible TikTok Ban Could be 'an Extinction-Level Event' for the Creator Economy, npr (May 6, 2024).
[53] Mark A. Lemley, The Splinternet, 70 Duke L.J. 1397, 1409, 1419 (2021).
[54] Regulation (EU) 2016/679, art. 65, of the European Parliament and of the Council of 27 April 2016 on the protection of natural persons with regard to the processing of personal data and on the free movement of such data, and repealing Directive 95/46/EC (General Data Protection Regulation), 2016 O.J. (L 119) 1.
[55] Lemley, לעיל ה"ש 53, בעמ' 1408.
[56] Eric Goldman, Supreme Court Upholds TikTok Ban, and Domestic and Foreign Censors Rejoice–TikTok v. Garland, Tech & Mktg Law Blog (Jan. 17 ,2025) ("The App Stores' Acquiescence. The app stores no-showed in this litigation. They would have surely preferred the ban to be struck down, but they will quietly and without protest implement the ban (unless they get sufficient DOJ assurances that they face no legal risk).
[57] Doyinsola Oladipo, TikTok Fans Anxiously Await its Return to US App stores, Reuters (Jan. 23, 2025); Cathy Gellis, The TikTok Ban was Jawboning, and Yet Another Example Illustrating why Jawboning is Bad (and Unconstitutional), Techdirt (Jan. 21, 2025) ("The government put these companies in a position they were not supposed to find themselves in, where they couldn't freely exercise their own rights as service providers because the government didn't like a user of their services").
[58] לטיעון דומה ראו Hadar Y. Jabotinsky & Michal Lavi, Speak Out: Verifying and Unmasking Cryptocurrency User Identity, 32 Fordham Intell. Prop. Media & Ent. L.J. 518, 579 (2022).
[59] Derek E. Bambauer, The Jawboning Cases End with a Bang Disguised by a Whimper, Cato Sup. Ct. Rev. 157 (2024). לדיון בפרקטיקה דומה בארץ ראו, למשל, בג"ץ 7846/19 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' פרקליטות המדינה – יחידת הסייבר, פס' 31 לפסק הדין של המשנה לנשיאה מלצר (אר"ש 12.4.2021).
[60] Murthy v. Missouri, 144 S. Ct. 1972 (2024).
[61] Danielle Keats Citron & Jeff Stautberg, Public-Private Partnerships After Murthy v. Missouri, 100 Ind. L.J. 791 (2025) (אשר מציינים כי שיתוף פעולה של גופים פרטיים וממש צריך להיות תחת ביקורת ולהביא בחשבון ערכים כמו אחריות, שקיפות ופרטיות(.
[62] עניין טיקטוק, לעיל ה"ש 1.
[63] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2036.
[64] Noah Chauvin, Foreign Influence and the Immorality of Censorship (Widener L. Commonwealth Rsch. Paper No. 24-13, Feb. 28, 2025).
[65] שם, בעמ' 10, שמפנה לפסק הדין בעניין Lamont v. Postmaster Gen., 381 U.S. 301, 302 (1965).
[66] שם, בעמ' 11, מתייחס לדברי Samples ממכון Cato, אשר טען כי חלק מהפתרון הוא דרישה לחשיפת מעורבות זרה של ממשל בביטוי לדוגמה, בקשר לבחירות.
[67] שם, בעמ' 14.
[68] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2030.
[69] Chauvin, לעיל ה"ש 64, בעמ' 17.
[70] שם, בעמ' 16–17.
[71] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2024.
[72] Barry Friedman, Lawless Surveillance, 97 N.Y.U. L. Rev. 1143, 1148, 1195 (2022).
[73] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2026.
[74] Samuel D. Warren & Louis D. Brandeis, The Right to Privacy, 4 Harv. L. Rev. 193 (1890).
[75] TransUnion LLC v. Ramirez, 141 S. Ct. 2190, 2217 (2021).
[76] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2026.
[77] ראו, למשל, שם, בעמ' 2027, אשר מפנים, למשל, ל־Danielle K. Citron, Sexual Privacy, 128 Yale L.J. 1870, 1877 (2019); Daniel J. Solove, The Limitations of Privacy Rights, 98 Notre Dame L. Rev. 975, 987 (2023).
[78] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2030.
[79] Woodrow Hartzog, Evan Selinger & Johanna Gunawan, Privacy Nicks: How the Law Normalizes Surveillance, 101 Wash. U. L. Rev. 717, 718–720, 785 (2024).
[80] Emmet Lyons, DeepSeek AI Raises National Security Concerns, U.S. Officials Say, CBS News (Jan. 29, 2025).
[81] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2031.
[82] ראו, למשל, Eugene Volokh, The Mechanisms of the Slippery Slope, 116 Harv. L. Rev. 1026, 1077 (2003); Woodrow Hartzog, Selinger & Gunawan, לעיל ה"ש 79, בעמ' 747.
[83] Matt Burgess & Lily Hay Newman, DeepSeek's Popular AI App is Explicitly Sending US Data to China, WIRED (Jan. 27, 2025).
[84] Hayden Field, U.S. Navy Bans Use of DeepSeek Due to 'Security and Ethical Concerns', CNBC (Jan. 28 ,2025).
[85] Matthew Broersma, US Proposes DeepSeek Ban for Federal Devices, Silicon (Feb. 10, 2025); Diamond Walker, DeepSeek's Security Risks Lead to Bans in Several Countries. Will it be the Next TikTok?, The Plam Beach Post (Feb. 6, 2025).
[86] שם.
[87] Cecily Mauran, Bill Threatens to Make Using DeepSeek a Crime for Americans, Mashable (Feb. 4, 2025).
[88] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2031.
[89] Angel Au-Yeung, Raffaele Huang & Kate Clark, Meta Buys AI Startup Manus for More Than $2 Billion, The Wall St. J. (Dec. 30, 2025).
[90] בעניין טיקטוק, לעיל ה"ש 1, מתוארת דרישת ה־qualified divestiture כך שלא די ביציאה משליטה פורמלית, אלא נדרש למנוע גם "any operational relationship", לרבות ביחס לאלגוריתם ההמלצות והסכמי שיתוף נתונים.
[91] Reva Goujon & Juliana Bouchaud, The Clawback: Reclaiming Strategic Assets from China 7–8 (Mar. 31, 2025): "Even though the bill has not been formally enacted into law, it has already created a chilling effect on Chinese biotech firms".
[92] Evelyn Cheng, 'Draconian Development' in Meta-Manus Deal Draws the Line in China's AI Race with the U.S., CNBC (Apr. 28, 2026); Kane Wu, Laurie Chen & Eduardo Baptista, Blocking of Meta's AI Startup Buy Raises Risk for Cross-Border China Tech Deals, Reuters (Apr. 28, 2026).
[93] Zhang, לעיל ה"ש 50, בעמ' 10.
[94] Chander & Schwartz, לעיל ה"ש 14, בעמ' 2045.
[95] עניין טיקטוק, לעיל ה"ש 1, בעמ' 14.
[96] Lemley, לעיל ה"ש 53, בעמ' 1408.
[97] שם, בעמ' 1425.
[98] שם, בעמ' 1409.
[99] Perplexity Team, Introducing Comet: Browse at the Speed of Thought, Perplexity AI (July 9, 2025).
[100] Perplexity AI, Threads (Jan. 27, 2025): "DeepSeek on Perplexity is hosted in US/EU data centers – your data never leaves Western servers"; FE News Desk, Perplexity CEO Says "Data is Safe, if…", Amid Growing Concerns Over Data Being Sent to China, Financial Express (Jan. 28, 2025).
[101] Perault, לעיל ה"ש 20.
אתר משפט ועסקים 